הפקולטה למדעי הרוח והחברה
התוכנית ללימודי אפריקה
קורס: בריאות, חולי ורפואה בהקשר האפריקאי

Too white to be black
לבקנות בזימבבואה

מרצים: פרופ' צבי בנטוויץ' וד"ר אניטה נודלמן
מגישות: נעה הרמן, ת.ז- 200157808 
ענת עזריה, ת.ז- 302857818
גל הורביץ, ת.ז- 304825219
נטע מלמד, ת.ז- 304853559
תאריך הגשה: 26.8.2014

מבוא- 
קיימים מיתוסים הקשורים ללבקנות בזימבבואה, המשפיעים עמוקות על חייהם של אנשים הלוקים בלבקנות מרגע לידתם עד רגע מותם. אותם מיתוסים ואמונות המקיפים את תופעת הלבקנות, פוגמים בחיי המשפחה, בגישה לחינוך, בתעסוקה, בנישואים ולמעשה בכל תחום חיים. עבודתנו זו תעסוק בחייהם של הלבקנים בזימבבואה. נבחן על פי מקורות טקסטואליים, את המציאות אותה חיים הלבקנים, תוך סקירת נתונים אמפיריים, תובנות ותוצאות של המחקרים האקדמיים עליהם עבודתינו נשענת. בשבטים וקהילות בזימבבואה שבהם הנישואין בתוך המשפחה הינם עניין נפוץ ומקובל, השכיחות הכוללת של לידת תינוקות לבקנים, באיזורים עירוניים וכפריים בממוצע מעורב, היא 1 ל-4000 בעוד שהשכיחות באיזורים כפריים בלבד היא 1 ל1000. הרלוונטיות של נישואין בין בני זוג עם קרבת דם להתפרצות הלבקנות, היא בכך שהגן הפגום היוצר את הלקות הינו רצסיבי. על כן, מתפרץ בעת חיבור עם גן רצסיבי נוסף. 
 כדי להבין לעומק את המציאות אותה חווים הלוקים בלבקנות במדינה זו, יש להתייחס תחילה להכרת המדינה באופן רחב יותר. בזימבבואה מתגוררים כ-13,771,721 תושבים על שטח של 390,757 קמ"ר. כלומר, 35.24 נפש לקמ"ר- מרווחת יחסית ברוב איזוריה. מאז עצמאותה של זימבבואה בשנת 1980, רבים מאזרחיה נטשו את המדינה. זימבבואה היא אחת המדינות שאוכלוסייתן הולכת וקטנה עם השנים, עקב שיעור נשאי וחולי האיידס העומד על יותר מ-35% מהאוכלוסייה. תוחלת החיים במדינה מידרדרת ועומדת על כ-40 שנים בממוצע. מצב זה מדרבן רבים מתושבי המדינה לנסות ולהגר ממנה, בעיקר לדרום אפריקה. רוב שטחה של זימבבואה הוא רמה, אך שטחים גדולים של המדינה מכוסים סוואנות וערבות עשב. למרות קירבתה לקו המשווה, האקלים בזימבבואה אינו משווני. במזרחה יורדים כאלף מ"מ גשם בשנה ובאיזורים האחרים, המאוכלסים יותר, בערך מחצית מכמות זאת. מאז שנות ה-70, רבות שנות הבצורת בהן כמות המשקעים קטנה עוד יותר ולכן גם העוני והרעב התגברו. 
 בזימבבואה כמו באפריקה בכלל, רופאים, אחיות ומרפאים מסורתיים חולקים את נטל שירותי הבריאות. לא יעלה על הדעת, וגם אי אפשר, להתעלם מתפקידם המהותי של מרפאים מסורתיים בקהילות המשמרות מסורות תרבותיות מקומיות. מרפאים מסורתיים הם חשובים ובלתי נפרדים מכלל תחומי הרפואה, וחשיבותם ברפואת העיניים וברפואת העור היא משמעותית ביותר. שני אלו הינם תחומי הרפואה הרלוונטיים ביותר בנוגע ללבקנות. זאת בשל הפגיעה העמוקה בראייה ובעור בקרב אנשים החווים מחסור בפיגמנטים, כפי שמתרחש בלבקנות. נפרט בהרחבה אודות הלקות בפרק הבא. 
 לצד הרפואה המסורתית, שירותי הבריאות הפועלים בשיטה הקונוונציונלית (המערבית), הם נפוצים מאוד בזימבבואה. גופים אלו מספקים מענה רפואי במגוון תחומים, ביניהם הארגון ZIMA Zimbabwe Medical Association)), לו כ- 800 רופאים מקצועיים ברחבי המדינה. בנוסף, הפיקוח הרפואי של MCAZ- (Medicines Control Authority of Zimbabwe) ועוד בתי ספר של הממשלה להכשרות רפואיות אשר מספקים מקומות עבודה לתלמידיהם ומבקשים לקדם את תחום המודעות לבריאות במדינה. אך קיים גם סיוע נרחב של ארגונים בין לאומיים המגיעים להעניק שירותים רפואיים לאוכלוסיה בזימבבואה. למשל, Zimbabwe Medical Project שהוא ארגון אמריקאי המשלב רופאים מארצות הברית יחד עם רופאים מקומיים, ועוסק בכל תחומי הרפואה. על אף שהן הרפואה המערבית והן הרפואה המסורתית משחקות תפקיד מרכזי בתחום הבריאות בזימבבואה, בשני התחומים העיקריים הנוגעים בלבקנות (ראייה ועור), אכן קיימת עדיפות לשיטת רפואה מסוימת; ניכר כי רפואת העור היא מסורתית בעיקרה ולרוב מטופלת באמצעות צמחי מרפא וחומרים טבעיים. אולם, רפואת העיניים מושרשת ויציבה במוסדות בריאות ממשלתיים או בגופי רפואה של רפואה מערבית ורק לעיתים ובחלק מאיזורי הארץ, נעזרים הרופאים הקונוונציונלים בסיועם של המרפאים המסורתיים. ניכר מהמאמרים עליהם מתבססת העבודה, כי החלוקה היחסית יציבה הזו בין שיטות הרפואה בתחומי בריאות שונים, נובעת מנכונות האוכלוסייה לפנות לשיטת טיפול מסוימת לפי תחום הבריאות בו הם זקוקים לסיוע. אך כן קיימות עדויות לנסיונות של רופאים מערביים לשלב בין שיטות הרפואה שלהם לאלו המסורתיים בכדי להנגיש לאוכלוסיה המקומית את הטיפולים.
 מעניין לראות כי המוטו הלאומי של זימבבואה הוא: "אחדות, חופש, עבודה". בעוד ששני הפרמטרים הראשונים במוטו הליברלי הזה, באים בסתירה חד משמעית עם ההתנהגות והיחס כלפי הלוקים בלבקנות במדינה.
סקירת ספרות על לבקנות- 
המונח לבקנות מתייחס לקבוצה של גנים העוברים בתורשה, אשר קרתה בהם מוטציה הגורמת למחסור בייצור מלנין- צבען כהה הנמצא באפידרמיס (השכבה החיצונית) של התא. קיימים שלושה סוגי לבקנות: 1. OCA ׁ - (oculocutaneous albinism) הסוג הנפוץ ביותר של לבקנות המערב פגיעה וחוסר פגימנטציה בשיער, בעור ובעיניים. 2OA . (ocular albinism) – לבקנות הפוגמת רק בעיניים בעוד שכמות הפיגמנטים בשיער ובעור תקינה. 3. הסוג השלישי הינו לבקנות כסימפטום אחד מתוך מכלול סימפטומים נוספים כחירשות ודלקות מעיים, כחלק מתסמונות פרדר ווילי ואנג'למן. 
 על פי המאמר "Albinism in Africa as a public health issue", ההשפעות הפיזיות הרפואיות הבולטות ביותר של הלבקנות על האנשים הלוקים בה, הן בעיות ראייה קשות המתבטאות בקוצר ראייה: יכולת ראייה רק של אובייקטים בטווח הרחוק, רוחק ראייה: יכולת ראייה רק של אובייקטים בטווח הקרוב וניסטגמוס: ריצוד גלגל העין. בנוסף, פגמים ומחלות עור קשות אשר חוסר המודעות להתגוננות מפני קרני השמש, שאופיינית לפי מחקר זה לאוכלוסייה האפריקאית, רק מחזקת ומחריפה את אותם סימפטומים.
 המחקר האמפירי ""Distribution of oculocutaneous albinism in Zimbabwe, מציג על פי סקרים ומתודות כמותניות נוספות, את השכיחות הרבה של לבקנים בזימבבואה. המחקר נערך בקרב בתי ספר יסודיים ותיכונים בעיר הבירה הרארה (Harare), ותוצאותיו מראות כי מתוך 1.3 מליון תלמידים שהשתתפו במחקר, 278 לוקים בלבקנות מסוג OCA, הלבקנות הנפוצה ביותר, מדובר בשכיחות של 1 ל 4728. עוד מוצג בתוצאות המחקר כי הרוב המכריע של הלבקנים בעיר הבירה, הם מחברי הקבוצה האתנית "Shona". לא קיים הסבר במאמר זה או במאמרים אחרים, מדוע קבוצה אתנית זו לוקה בתופעה יותר מאשר קבוצות אתניות אחרות.
 במחקר אותו הצגנו בפרזנטציה בכיתה, העוסק במיתוסים המלווים את תופעת הלבקנות בדרום אפריקה ובזימבבואה, "The myths surrounding people with albinism in South Africa and Zimbabwe", נאמר כי מעבר לקשיים הפיזיים שעימם מתמודדים לבקנים באפריקה כמו חשיפה מסוכנת לשמש, הם נתקלים בקשיים חברתיים חמורים מאוד. האמונות והמיתוסים הרבים הנוגעים בלבקנות בזימבבואה, נוצרו בין היתר על מנת לפצות על חוסר הידע בנושא. גם בקרב רופאים ואחיות שהתופעה מוכרת להם ויש בידם את הנגישות לידע מעמיק בנוגע אליה, ישנן אמונות וספקנות לגבי ההסבר הגנטי שלה. כלומר המידע הרפואי "רץ" במקביל לאמונות המסורתיות, הם אינם באים זה על חשבון זה.
 כתבות ממגזינים העוסקים בחברה האפריקאית ומאמרים אקדמיים רבים, דנים באותם מיתוסים, אמונות ומנהגים הקיימים באפריקה בכלל ובזימבבואה בפרט, בנוגע ללבקנות. המאמר הנ"ל סוקר רשימה ארוכה של אותן אמונות, מיתוסים ומנהגים; ראשית, ישנה אמונה לפיה התופעה מדבקת. אנשים שאינם לוקים בתופעה חוששים לגעת או להימצא בקרבת לבקנים שמא ידבקו בלבקנות. בנוסף, נהוג לירוק כאשר חולפים על פני אדם לבקן, כדי להימנע מהידבקות. ממש כפי שנהוג בישראל לירוק כאשר עוברים ליד חתול שחור כנגד מזל רע. כמו כן, האשמה על הולדת תינוק לבקן מיוחסת אל האם, זאת בשל האמונה שלבקנות היא קללה שמוטלת על אישה אשר בגדה בבעלה או לחילופין שכבה עם גברים רבים טרם נישואיה. אותן אמהות ללבקנים נאלצות להתמודד עם מטח דעות קדומות בנוגע אליהן ולהסתובב עם משא כבד של תואר "בוגדת" או "פרוצה". באיזורים שבטיים בזימבבואה, כאלה שהנגישות שלהם לידע רפואי היא נמוכה, תינוקות לבקנים ננטשים מיד לאחר הלידה וגורלם נחרץ למוות מבלי שעשו דבר או היו בסכנה פיזית ממשית. אמונה נוספת גורסת כי לבקנים הינם ביטוי של העולם הנמצא בין העולם הזה לעולם הבא. לכן הם לא מתים, אלא, נעלמים אל תוך שיח. קיימות עדויות ללוויות של לבקנים שנכחו בהן המוני אנשים בכדי להיווכח במו עיניהם שאכן הלבקן מת ונקבר. במידה וכל אלו אינם מספיקים, ישנו מיתוס לפיו יחסי מין עם לבקן או לבקנית מרפאים מאיידס. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו נשים לבקניות רבות נאנסות ונדבקות באיידס, כך שלא רק שהן נאלצות להתמודד עם ההשכלות של הלבקנות וכל המשתמע מכך, אלא, עליהן להתמודד גם עם מחלת האיידס הקשה על כל השלכותיה. 
 המאמר "Children Accused of Witchcraft", עוסק בילדים שהפכו להיות קורבנות לאלימות קשה, נידוי חברתי ויחס לא אנושי, בשל אמונות ומנהגים מקומיים באפריקה הסאב-סהרית בנוגע לכוחות כישוף. במאמר זה חלק נכבד מוקדש למציאות המטלטלת אותה חווים ילדים לבקנים. על פי המאמר אחד הביטויים המחרידים ביותר של הייחוס לילדים לבקנים יכולות כישוף, הינו שוק בו מוכרים את איבריהם בהון עתק. באפריקה הסאב-סהרית, האמונה בנוגע ללבקנות היא כי לבקנים הינם בעלי הקרבה הגדולה ביותר אל האלים. על כן, הם משמשים כגורם מקשר בין העולם העל טבעי אל העולם האנושי. אמונה זו, יחד עם מנהגי העלאת קורבנות לאלים, הקיימים בזימבבואה ואיזורה, יוצרים מצב בו ילדים לבקנים נחטפים, נרצחים, מבותרים ונמכרים איבריהם לאנשים המאמינים באלים אשר מעוניינים להקריב קורבן על מנת לזכות בהכרה והוקרה מן האלים. ככל שקורבנם יהיה אובייקט אליו האלים קשורים יותר, כך הוקרתם למקריב תהיה גדולה יותר. כך לפי האמונה המסורתית על פי המאמר. ניכר כי לבקנות הפכה להיות עסק רווחי למדי עבור אותם רוצחים ומוכרים בשוק, אשר על פי המאמר"Albinism in Africa: Stigma, Slaughter and Awareness Campaigns", מרווחים בממוצע 75,000 דולר אמריקאי לסט הכולל זוג ידיים, זוג רגליים וזוג אוזניים של לבקן. כאמור, העסק רווחי גם לאותם קונים אשר בזכות איברים אלו, תוענק להם הכרה דתית עמוקה. בנוסף, על פי כתבה שפורסמה באפריל 2010 באתר החדשות האינטרנטי של הרשת האוסטרלית"ABC News" , גם בכירים בממשלות של מדינות באפריקה הדרומית, שותפים לקנייה ומכירה של איברי לבקנים. כאמור, המוכרים רווחם הון עתק, הקונים רווחם הכרה והוקרה שמימית. גם בכתבתו של פול רדפרן(Paul Redfern) , מיולי 2010 באתר החדשות "All Africa", נעשתה סקירה רחבה של כלל המדינות בהן מתבצעים מקרי רצח הולכים וגוברים של גברים, נשים וילדים לבקנים לשם מכירת איבריהם. בין המדינות בכתבה, זימבבואה מוצבת במקום השלישי של כמות מקרים אלו, אחרי דרום אפריקה וטנזניה.
 המאמרים אותם בחנו בעבודתנו, עוסקים לא רק בפרקטיקות התרבותיות בנוגע ללוקים בלבקנות, אלא, גם במודעות של חברות אפריקאיות שונות לנזקי השמש ולחינוך לבריאות ברחבי היבשת. אלו סייעו לנו להבין כראוי את מכלול ההיבטים הנוגעים בלבקנות. המאמר "Lack of adequate sun protection for children with oculocutaneous albinism", מסביר את חוסר המודעות המוחלט הקיים במדינות אפריקאיות רבות, ביניהן זימבבואה, דרום אפריקה וקניה לנזקיה החמורים של השמש. מתוארים בו נזקי שמש בלתי הפיכים הנגרמים ללבקנים בשל החשיפה הלא מבוקרת לשמש ישירה. משלפוחיות קלות בשכבה העליונה של העור, עד כוויות בדרגה שלישית שיוצרות דלקות עור ופצעים פתוחים שלא ניתנים להחלמה. במידה שאותם מקרים קשים אכן זוכים לטיפול בשיטת הרפואה המערבית או בשיטה המסורתית (באמצעות צמחי מרפא), הטיפול נמשך שנים ארוכות עד שמתקבלות תוצאות ניכרות וגם אז, ברוב המוחלט של המקרים נשארות צלקות משמעותיות בעור. ובמקרה החמור והנפוץ מאוד לפי מאמר זה, סרטן עור.
 במאמר"Attitudes and Beliefs of an Albino Population Toward Sun Avoidance", אשר נכתב כסיכום למחקר מעשי שהתנהל בטנזניה, בו החוקרים פתחו מרפאה בה התקיימו הרצאות הסבר על לבקנות עבור הלוקים בתופעה, עלה כי 86% מהמשתתפים בהרצאות האמינו כי לבקנות נגרמת מכישוף או קללה בעקבות מעשה לא מוסרי של האם, 14% האמינו כי מדובר בתופעה תורשתית, 63% האמינו כי סרטן עור קשור לחשיפה ישירה לשמש וכל השאר טענו כי סרטן עור הוא סימפטום נלווה לקללה שהוטלה עליהם. 77% מהמשתתפים האמינו כי מקדם הגנה מסייע בהגנה מפני השמש, 10% מהמשתתפים השתמשו במקדם הגנה גם במהלך הלילה מפאת חוסר הבנה שהוא מיועד לשימוש בעת המצאות בשמש, אלא, כהגנה מסרטן עור באופן כללי. ניכר מהמאמר כי ללבקנים אשר קראו עלוני הסבר על התופעה טרם ההרצאות של המרפאה, לא היתה הבנה עמוקה יותר מאלו שלא קראו אותם ולכן החוקרים החשיבו עלונים אלה כלא נגישים ולא מובנים מספיק. בנוסף, הסיבות לכך שהלוקים בלבקנות לא מתאימים את לבושם להגנה מפני השמש, נגעו בעיקר בכך שללבוש שרוולים ארוכים ולכבוש כובע מנוגד לאופנה ולתרבות המקומית וקשה להסתדר עם לבוש מסורבל זה בחום הכבד של טנזניה. 
 המאמרים אותם הצגנו מתארים את המציאות אותה חווים הלוקים בלבקנות בזימבבואה. המאמר האחרון הנוגע בטנזניה, אמנם אינו עוסק במדינה המרכזית אותה אנו מבקשות לבחון, אך יכול לסייע בהבנה כוללת של התפישה החברתית והתרבותית באפריקה הסאב-סהרית, את תופעת הלבקנות. כמובן שיש להמנע מלהשליך את התפישה בטנזניה על זאת בזימבבואה, אך בבחינת כלל המאמרים באופן מעמיק, ניתן לשים לב לקווי דמיון הקיימים בתפישה של לבקנות בקרב הלוקים בה בזימבבואה ובטנזניה ובכלל במדינות אפריקאיות רבות.
דיון וסיכום- 
לבקנות היא תופעה המשפיעה על הלוקים בה ועל משפחותיהם מבחינה רפואית, חברתית ופסיכולוגית. קיימות השלכות רבות של אותן אמונות ומיתוסים, אותם הצגנו בסקירה התיאורטית, על חיי היומיום של לבקנים בזימבבואה. לעיתים קרובות, ילדים לבקנים אינם מורשים לשהות בחברת ילדים שאינם לוקים בלבקנות בשל האמונה שהתופעה מדבקת. לכן, רובם המכריע אינו זוכה לחינוך כיוון שהוא מורחק מבתי הספר המקומיים. מעטים ברי מזל נשלחים לבתי ספר המיועד ללקויות ראייה, אך אלו אשר הוריהם נלחמים שיקבלו חינוך שווה לשאר הילדים, נשלחים לבתי ספר רגילים ושם סובלים מבריונות, השפלות ונידויים חברתיים קשים. מפאת החוסר הגדול בידע בנושא, לרוב אותם לבקנים בבתי ספר רגילים יושבים לבד באחורי הכיתה, משם מתקשים לקרוא מהלוח בשל היותם כבדי ראייה. וכתוצאה מכך, סובלים גם מקשיים חמורים בלימודים. 
 ניכר כי לבקנים מתקשים מאוד להשתלב בעבודה, במיוחד כזאת עם אנשים בעקבות אותה האמונה כי הלבקנות מדבקת. עבודה הינה סממן מהותי לשייכות חברתית ולהמצאות בנורמה. מעדויות של לבקנים במאמרים אותם הצגנו, עולה כי הכשלון בתחום העבודה, הוא אחד הכשלונות המשמעותיים ביותר הבונים בקרבם את תחושת חוסר השייכות וחוסר הבטחון. זאת בשילוב עם כשלונם במציאת בני זוג והקמת משפחה. הם מעידים כי רוב האנשים שנתקלים בהם, מתמקדים במראה החיצוני החריג שלהם ולא במעלותיהם ובאופיים. 
 אותה תחושת חוסר שייכות מקבלת משנה תוקף גם בתוך המשפחה והקהילה הקרובה;ישנו מנהג אכילה משותפת מצלחת גדולה מרכזית, הלבקנים במשפחה ובקהילה מקבלים צלחות נפרדות ויושבים בצד, שמא ידביקו את האחרים. בנוסף, בלוויות נהוג ללחוץ ידיים לכלל הנוכחים, מנהג שגם בו הלבקנים אינם רשאים לקחת חלק, אף אם הם אלו האבלים. אפילו בין בני זוג נוצר פילוג- נשים שיולדות תינוק לבקן ננטשות על ידי בעליהן מיד לאחר הלידה בשל האמונה שהאם אשמה בבגידה או בפריצות. נטישה זו, מובילה לקשיים נוספים מעבר לאלו הגלומים בתופעת הלבקנות כשלעצמה, אמהות חד הוריות לילדים לבקנים שעליהן להתמודד עם קשיים כלכליים וחברתיים. המחסור במשפחה וקהילה שתתמוך ותעצים את הלבקנים ומשפחותיהם, היותם אפריקאים "לבנים" בתוך קהילה של אפריקאים שחורים וכל אותם מיתוסים סביבם, כל אלה גורמים לקשיים חמורים בגיבוש זהות אישית, בדידות קשה ושאלות בנוגע לקיומם.
 בנוסף לכל אלו, אל לנו לשכוח גם את הבעיות הפיזיות המלוות את הלבקנות- בעיות ראייה ופגיעות חמורות בעור. בפן הרפואי של המחלה, ניתן להבין מהמקורות האקדמיים ומאתרי האינטרנט הרבים העוסקים בלבקנות בזימבבואה כי אכן קיים טיפול ומתבצע נסיון להעלות את הנושא למודעות הציבור. למשל, קיים ארגון ZIMAS – Zimbabwe Albino Association שפועל למען חינוך והסברה של התופעה ואף הצליח לשנות את הגישה כלפיה באזורים מסויימים במדינה. בנוסף, הממשלה הוציאה עלוני מידע אודות לבקנות והתמודדות עימה ומספקת מענה לייעוץ והדרכה של צוותים רפואיים ושל ראשי קהילות, בנוגע ללבקנות ולהתמודדות איתה. כמו כן, נכתבו מספר ספרים וכתבות על ידי לבקנים, אשר חושפים את התמודדותם עם התופעה וכך מנסים לשנות את גישת האוכלוסייה כלפיהם. 
 עם זאת, הביטויים האלימים והאמונות השליליות נגד לבקנים גוברים על הנסיונות המעטים לחולל שינוי. השילוב בין האמונה באלים מרובים, העלאת קורבן עבורם, כמו גם האמונה במעשי כשפים ובמאגיה, לבין האמונה כי חריגים בחברה כדוגמאת מפגרים, גיבנים, בעלי מום מולד כאלו ואחרים וביניהם גם הלבקנים, הינם גורמים המקשרים בין העולם האנושי לאותו עולם מאגי בו החברה מאמינה כה עמוקות, הינו שילוב קטלני עבור החריגים. התפישה התרבותית המבססת ומעניקה אישור להתנהגויות פוגעניות כנגד הלבקנים, מנוגדת במהותה לתפישה המערבית ממנה אנו מסתכלות על הנושא. על כן, קשה לשפוט מצב זה באופן אובייקטיבי. בעיניים סובייקטיביות, אנו מאמינות כי יש צורך בשינוי מהיסוד של התפישה החברתית בזימבבואה את הלוקים בלבקנות, מדובר בתפישה לקויה והרסנית ביותר עבור הנפגעים ועבור החברה עצמה כחברה בה אין מקום לשונה.
המלצות-
כמובן שקיימת ההמלצה הריאלית יותר; הקמת מוסדות המבודדים את הלבקנים משאר החברה על מנת להגן עליהם מהנזקים והפגיעות האיומות הנקרות בדרכם. למשל, בתי ספר המותאמים לתנאים הפיזיים הנחוצים ללבקנים: לוחות גדולים יותר, עליהם המורים כותבים בכתב גדול, חצרות מקורות או מוצלות שלא ניתן להחשף בהן לשמש, תלבושת אותה מקבלים התלמידים ממימון חיצוני הכוללת לבוש ארוך וכובע. המלצה זו כאמור היא הריאלית יותר בעקבות טענותינו בסיכום, כי קיימת תפישה לקויה ביסוד של החברה שלא ניתן לנתקה בקלות מהתרבות וממערכת האמונות. 
כמובן, שקיימת גם ההמלצה האופטימית והאידיאלית יותר, והיא כי על מנת להיטיב את מצבם של הלבקנים בזימבבואה, יש להתחיל לחדור לעמקי היסודות התרבותיים. להתחיל בחינוך. תחום זה בעיניינו הינו הפלטפורמה הנכונה ביותר לשינוי המצב. נדרש אם כך, ליצור את ההיפך המוחלט מההמלצה הראשונה; בתי ספר המשלבים את הלבקנים בחברה הנורמטיבית ובתוכם ליצור תנאים מותאמים ללבקנים במקביל לאלו הקיימים עבור שאר הילדים. וזאת לעשות תוך העדפה מתקנת מובהקת של המערכת החינוכית, אשר יוצרת פעילויות אקטיביות בבתי הספר, המחייבות את הילדים ליצור חוויות משותפות בין הילדים הלבקנים לאלו שאינם. בנוסף, לבצע הסברות על לקויות מגוונות הקיימות בחברה בזימבבואה, כאלו חריגות וכאלו נפוצות ובנשימה אחת לכלול בתוך אותו רצף הסברות גם את הלבקנות. ליצור תחושה בקרב התלמידים בבתי הספר, כי כל אחד הוא שונה אך כולם שווים. דרך הילדים בבתי הספר התחושה הזו תגיע הלאה אל ההורים בבתים ואל הקהילות.

ביבליוגרפיה-
Albinism in Africa: Stigma, Slaughter and Awareness Campaigns, Andres E. Cruz-Inigo, Barry Ladizinski, Aisha Sethi, Dermatologic Clinics, Vol 29, 2011
Health and education of children with albinism in Zimbabwe, Patricia M. Lund, Coventry University, UK, 1999.
Integration of traditional healers into primary eye care, Harjinder S. Chana, 1997.
The myths surrounding people with albinism in South Africa and Zimbabwe, Charlotte Baker, Patricia Lund, Richard Nyathi and Julie Taylor, 2010.
Experiences of feasibility study of children with albinism in Zimbabwe: A discussion paper, Julie S. Taylor and Patricia Lund,2008.
Albinism in Africa as a public health issue, Esther S Hong, Hajo Zeeb and Michael H Repacholi, 2006.
Attitudes and Beliefs of an Albino Population Toward Sun Avoidance, 2002.
Lack of adequate sun protection for children with oculocutaneous albinism, 2008.
Children Accused of Witchcraft, 2010.
Distribution of oculocutaneous albinism in Zimbabwe, 1996.