מגישה: מירב אילון, ת.ז. 029635645
קורס: מאגרי מידע חזותיים
מרצה: ד"ר רות אורן

כישורי תקשורת חזותית ואוריינות מדיה.
מייקל גריפין ודונה שוורץ , אוניברסיטת מינסוטה המאמר נפתח בתיאור תופעה שנחקרה רבות בעקבות בחירתו של השחקן, רונלד רייגן, כנשיא ארה"ב ב-1980. עם בחירתו של רייגן ע"י רוב גדול של צעירים שהגיעו לגיל המתאים, נכתב רבות על כך שהבוחרים האמריקנים אופיינו יותר כ"צופים" בדימויים חזותיים של הקמפיין מאשר כ"פרשנים" של תכני הקמפיין. באמצע שנות ה-80 ההכרה שתמונות חזקות יותר ממילים הפכה להיות עובדה מוגמרת.
דוגמא : כתבה ביקורתית ששודרה ברשת סי.בי.אס - סיקרה את הניגודיות בין תמונות שבוימו ע"י מנהלי הקמפיין של רייגן (כגון: גזירת סרט בפתיחת מרכז קשישים חדש) לבין מדיניות מינהלית שלו (קיצוץ קצבאות לנכים וקשישים). למרות הטקסט הביקורתי, הכתבת הופתעה לקבל שיחה מהבית הלבן שהודו לה על הצילומים הנהדרים. "הם לא מקשיבים לך אם אתה מוסיף תמונות טובות".
מחקרים שנערכו לאחרונה מראים כי דימויים שמשודרים בטלוויזיה מייצרים מסר חזק יותר ממילים שנאמרות באותו מדיום. הציבור נחשף לתקשורת המונים בה הדימויים החזותיים הינם מודעים ומתוחכמים. פורמטים שונים – החל מחדשות , תוכניות בידור שמציגות "עדויות ראיה" ועד דרמות משטרתיות שמציגות "תהליכי זיהוי פלילי כמציאות" – כל אלה מטשטשים את ההבדלים בין תמונות ומציאות. הטלוויזיה הפכה להיות אמצעי התקשורת הדומיננטי, ואופייה המשלב קול עם תמונה מציב אותה בהקשר ומבנה שונה ביחס לספרים ועיתונים. תהיה זו טעות לחשוב שכישורים מילוליים בלבד מהווים כלי מספיק לאזרחים הנחשפים היום בעיקר למדיה הטלוויזיונית.
המאמר סוקר מספר היבטים ופרמטרים אותם יש ללמוד על מנת לרכוש השכלה בסיסית בתקשורת של המאה ה-20. עד כמה השכלה זו תלויה בהבנת מדיה חזותית, כיצד ניתן ללמד זיהוי והבנה של אמצעי מדיה, ובאיזה הקשר כישורים אלו צריכים להירכש ?
הבנת טבעו של דימוי חזותי : למרות חשיפתם הרבה של צעירים היום לדימויים חזותיים – עוד מילדותם– בטלוויזיה, משחקי מחשב ווידאו - אותם צעירים בד"כ מגלים קושי בהבנה של דימויים חזותיים , במיוחד כאלה המועברים ע"י תקשורת ההמונים. הטעות הרווחת ביותר היא הבלבול בין תמונות למציאות. בילבול זה מתרחש ברבדים שונים: תמונות סטילס, צילומי וידאו ערוכים והפורמטים להעברת תכנים וחשיפה שנתפסים כמציאותיים . הטעות הבסיסית ביותר היא המחשבה כי מצלמה היא פשוט "שלוחה" של העין, ושהתמונה מאפשרת לנו לראות דמויות,מקומות ומאורעות כ"עדי ראיה" אובייקטיבים. מיתוס שקרי זה מקודם בהתמדה ע"י תעשיית הצילום שמבקשת לקדם מכירות מוצריה, וע"י תעשיית התקשורת שרוצה לתת לצופים הרגשה שהם מקבלים "מבט אמיתי על העולם".
לראות את מסגרת התמונה: אחד השיעורים הראשונים בלימודי צילום הוא איך לזהות ולהבין את השפעתה של המסגרת על התמונה. ההבנה שהמסגרת מנציחה חלקיק של חלל וזמן מסוימים מאפשרת לתלמידים להבדיל בין תמונות לבין ראיה יומיומית. הבנה זו מקבילה לתהליך הפסיכולוגי של יכולת הפשטה וסיווג יותר מאשר לתהליך חושי של תפיסה.
פרשנות של סוגי מדיה :צפייה מושכלת במדיה דורשת מודעות לקיומה של כוונה, ייחוס ספציפי לכל מיצג תקשורתי. רעיון זה בולט במיוחד במדיום הצילום, בו הייחוס מעודד את הצופים להגיב כאילו התמונות אמתיות: באמפטיה כלפי התרחשויות בסרט או בקבלת עדות וידאו כהוכחה לקיומו של פשע.
צפייה ביקורתית דורשת הבנה וזיהוי של מערכת סמלים והשפעתם על הצופה. (דוגמא לחוסר הבנה כזה: שחקן שמגלם רופא בדרמת בי"ח פופולרית מקבל אינספור מכתבי מעריצים המבקשים ממנו ייעוץ רפואי). סוג המדיה שהכי שוגים בפרשנותו הוא החדשות. דוגמא: רוב הסיקור החדשותי של מלחמת המפרץ נערך בתנאי אולפן, למרות שהצופים האמינו שהכתב עומד בתוך לב ההתרחשויות (תאורה נתפסה כעדות לטילי סקאד ופטריוט...) . על מנת לפתח כישורי צפייה ביקורתית צריכים המחנכים לפתח ולהעביר הערכה של מספר גורמים המעצבים את הפקתם ותפיסתם של דימויים חזותיים מכל הסוגים. המאמר סוקר עוד מספר מרכיבים שאותם יש לשקול בלימוד מדיה חזותית:
אסתטיקה – ההתייחסות לתוכנית חדשות למשל צריכה להיות לא כאל צורת תקשורת המביאה דימויים מהתרחשויות חדשותיות בעולם "האמיתי" אלא כספקית של סמלים ושל סיפורים מתקבלים על הדעת הנתפסים ע"י הצופים "כיסוי חדשותי" שלאו דווקא קיים במציאות.
אחת הדרכים המומלצות להקניית הבנה של אסתטיקה בדימויים חזותיים היא ע"י התנסות בהפקה – עוד מגיל בית ספר, ילדים שמתנסים בהפקה של סרטים רוכשים הבנה טובה יותר של סגנון ואפשרויות אסתטיות שונות.
ההסטוריה והסוציולוגיה של דימויים חזותיים – שילוב של התנסות מעשית עם מחקר תיאורטי והיסטרי של תקשורת חזותית מגביר את הכישורים והאוריינות התקשורתית. סגנונות אסתטיים שונים בצילום קשורים להיבט החברתי בו הם נוצרו – לדוגמא צילום אומנותי, פרסום וצילום עיתונות (רוזנבלום,1978)
הבנה של הקשרים הסטוריים וחברתיים מאפשרת לצופים להתייחסת לדימויים חזותיים כאל סמלים יותר מאשר כהתרחשויות טבעיות והגיוניות.
סיכום: המאמר טוען שתקשורת של המאה ה-20 המספקת מידע, פרסום ובידור באמצעות סידור מורכב של דימויים וסמלים מחייבת הבנה מתוחכמת של דימויים חזותיים כתנאי הכרחי לצריכת תקשורת.
הבנה זו מחייבת מעבר מהתייחסות תמימה לתמונות כמייצגות מציאות אל התייחסות לאופיים הסימבולי והסמנטי של דימויים בתוך מערכת של מוסכמות מדיה.
השכלה של צופה ביקורתי דומה להשכלה הנדרשת למפיק תקשורת. שתיהם דורשות הערכה של גורמים אסתטיים המרכיבים מיצגים תקשורתיים. שתיהם דורשות היכרות עם צילום , ויכולת פרשנות מתוחכמת על מנת לרכוש הבנה לגבי אמינותם וערכם של דימויים חזותיים. במידה ורוצים להפוך השכלת מדיה למטרה במערכת החינוך, לימוד אסתטיקה והפקה חייבים להפוך לחלק שגרתי מתוכנית הלימודים החל מבי"ס יסודי. הדרך ההגיונית לתקוף את הבעיה של אי-הבנת דימויים חזותיים היא החזרת שיעורי האומנות לתוכנית הלימודים . עם כניסתנו למאה ה-21 לא ניתן עוד להתייחס להשכלה תקשורתית כתוצאה מובנת מאליו של חשיפה מרובה לטלוויזיה ומשחקי מחשב.