ירושלים, 20 במאי 2012
בעבודה זו אתייחס לכתביהם של אריסטו ואפלטון. בחלקה הראשון אציג את התכונות הראויות לשליט לפי שני ההוגים. בחלק השני של העבודה אתמקד בגורמים אשר עשויים למנוע מתכונות אלה לבוא לידי ביטוי בקרב השליטים. בחלקה האחרון של העבודה אנסה לשקף כיצד חלק מהמאפיינים אשר עליהם דן אפלטון מקבלים ביטוי בחברה כיום.
אריסטו בכתביו מתייחס לתכונות הראויות לשליט. תנאי הסף הראשון של אריסטו הוא שעל השליט להיות אזרח. אריסטו מתחבט בכתביו כיצד להגדיר אזרח. מכיוון שמשטרים שונים ידרשו הגדרה שונה לאזרחות, אריסטו מתקשה לבחור הגדרה אבסולוטית למושג האזרחות. לכן, בוחר אריסטו להגדיר את האזרחות על דרך השלילה. אזרח אינו יכול להיות עבד, מפני שהעבד שרוי במצב תפיסתי של עבדות ואינו חופשי. אזרח גם אינו יכול להיות מבקר במדינה, מפני שהוא חסר את תחושת השותפות הדרושה לאזרח.
על בסיס הגדרה זו, ניתן למצוא שתי תכונות אשר מאפיינות אזרחים. הראשונה, היא חופש, במובן הפיזי של להיות בן חורין ובמובן התפיסתי של בחירה חופשית. התכונה השנייה היא תחושת שותפות, שכן מבקר יכול להיות בן חורין אך אינו יכול להיות אזרח כי הוא חסר את תחושת השותפות החיונית לאזרחים. אריסטו סבור כתנאי סף שעל המנהיג להיות אזרח, ולכן על השליט להיות חופשי ובעל תחושת שותפות.
כאשר מתקיים שלטון מדיני, החשיבות של היות השליט אזרח מתקשרת לתפיסה הגורסת שעל מנת שהשליט יוכל לחוקק חוקים עליו להכיר במרותם של חוקים. היתרון של שליט הצומח מתוך אזרחות הוא יכולתו להסתכל על העולם מהפרספקטיבה הן של האזרחים והן של המנהיגים. אריסטו טוען ש"כמי שמפקד על פרשים רק לאחר שהיה נתון לפיקוד בחיל הפרשים" . כלומר, לא די שהשליט הוא בעל היכולת להנהיג, לפני כן עליו להיות בעל היכולת לקבל הנהגה של אחר. על כן תכונה נוספת של השליט היא היכולת הן ליצור מרות והן לקבל עולה של מרות. אריסטו טוען שהקבוצה המועדפת לתכונה זו היא המעמד הבינוני מכיוון שלקבוצה ניסיון הן במתן הוראות והן בקבלתן.
טענה נוספת של אריסטו לגבי השליט היא שעליו לדאוג לאינטרסים של הכלל. ניתן לתהות האם מדובר בתכונה או בדרישה, אך לטעמי מדובר בתכונה אשר מובנית באישיותו של אדם. אדם אשר כל חייו היה אגואיסט לא יוכל להפוך את עורו כאשר הוא יגיע לכס השלטון ולדאוג לטובת הכלל ולכן סבור אני שמדובר בתכונה מולדת. אריסטו טוען שעל השליט להנהיג את מדינתו לא רק לטובתו (למרות שאריסטו אינו פוסל שהשליט יצא נשכר מהעניין) אלא לטובת כלל האזרחים באופן דומה לקפטן אשר משיט את אונייתו ודואג לה על מנת לשמור על חיי כל הצוות ולא רק על חייו כך גם המנהיג צריך לשלוט.
טענתו העיקרית של אריסטו לגבי השליט היא שעליו להיות "איש טוב שהוא גם נבון" . ההגדרה של אריסטו לטוב היא במובן המוסרי. על פי אמות המידה של אריסטו אדם טוב הוא אדיב, מתון, אמיץ ומראה חמלה. אריסטו מבחין בין התכונות של האדם הטוב לתכונות של האזרח הטוב אשר אינן תלויות זו בזו, ומדגיש שעל המנהיג להיות אדם טוב. התכונות של האדם הטוב צריכות להימצא בשליט, אך אינן ייחודיות לו ויכולות להימצא גם בקרב יתר האזרחים.
מנגד, התבונה היא תכונה אשר ייחודית למנהיג. על פי אריסטו התבונה היא תכונה שבזכותה נבדל המנהיג מיתר האזרחים, "התבונה היא המעלה היחידה המיוחדת למנהיג לבדו" . מכך ניתן להסיק שהתבונה היא התכונה החשובה ביותר של המנהיג שכן את יתר התכונות הוא יכול לחלוק עם יתר האזרחים, אך התבונה היא התכונה שמבדילה אותו מיתר העם ומאפשרת לו להיות מנהיג.
על מנת להתייחס להשקפתו של אפלטון בנוגע לתכונות הנדרשות מהשליט אשתמש במשל המערה. במשל זה יש מתייחס אפלטון לאסירים הכלואים במערה כל חייהם ללא יכולת לזוז. בפתח המערה ישנה חומה אשר מאחוריה נמצאת מדורה. הסוהרים יוצרים את עולמם של האסירים על ידי שימוש בצליליותם של חפצים היוצרים צל מעל החומה. לאחר שאחד האסירים מצליח להשתחרר הוא נחשף בהדרגה אל העולם האמיתי המגולם על ידי אורה של השמש. לאחר שהייה בעולם האמיתי בוחר האסיר לחזור אל המערה ולביים את הצלליות שאותם רואים יתר האסירים בצורה הוגנת. אפלטון רואה באסיר שהצליח לברוח כפילוסוף שראוי לשלוט.
שתי תכונות של השליט האידיאלי ממושלות במשל זה. הראשונה היא היכולת לראות את האמת. האסיר שברח מן המערה עליו להתמודד מול המציאות שמכה על פניו בחוץ ולהכיר בכך שזו האמת. אין להמעיט בחשיבות עניין זה שכן מדובר בדבר לא פשוט אשר נוגד את הוויה עליה התבסס אותו אדם כל חייו. תכונה זה היא מהותית לשליט על מנת שיוכל להבחין בין המציאות שמיוצגת על ידי אור השמש לאשליה שמדומה על ידי צל המערה.
תכונה נוספת היא שעל השליט להיות בעל הכרת תודה לחברה בה הוא חי. על פי המשל האסיר מצליח לברוח מהמערה. אני סבור, שבשלב זה אין לאסיר מוטיבציה לחזור למערה. האסיר שניחן ביכולת להבחין באמת כבר זיהה שהעולם שבו הוא חי עד עתה אינו אמיתי. למרות זאת בוחר האסיר לחזור למערה על מנת לנסות ולשפר את החיים של האסירים הנותרים בה. האסיר אינו מנסה לשחרר את יתר האסירים אלא לשפר עבורם את המציאות כפי שהם מכירים אותה, ובכך מכיר האסיר תודה לחברה בו גדל.
אחת המגבלות אשר עשויות למנוע מהמנהיגים לטפח את התכונות שעליהן דנים אריסטו ואפלטון היא התחרות בין פעילות פוליטית לפעילות אינטלקטואלית. אריסטו מכיר בתחרות זו ולא מכריע בכתביו על הפעילויות הנעלה יותר, מכיוון שלתפיסתו שתי הפעילויות יעניקו אושר לעוסק בהן. התחרות בין הפוליטיקה לפעילות האינטלקטואלית מובילה לכך שאנשים בעלי הפוטנציאל לפעילות פוליטית יבחרו לעסוק בפעילות אינטלקטואליות, ובכך יבחרו לא להביא תכונותיהם לידי ביטוי בהנהגה ותכונות אלה לא יטופחו. גם אפלטון מבטא מחשבות אלה בהגיגיו כאשר הוא טוען שהפילוסוף יעדיף לא לשלוט אלא להתמקד בפעילות אינטלקטואלית מכיוון שהוא נהנה מפעילות וזו אינו שש להיכנס לזירה הפוליטית למרות שיש לו את הידע והתכונות לכך.
מגבלה נוספת אליה מתייחס אריסטו בכתביו היא שלטון החוק. כאשר ישנו מנהיג אשר הוא בעל כל התכונות הנדרשות מהמנהיג, בחלק מצורות השלטון הוא עדיין כפוף לשלטון החוק. שלטון החוק העליון למנהיג גורם למנהיג לא להביא לידי ביטוי את התכונות המייחדות אותו כמנהיג ובכך מוריד בחשיבותן של תכונות אלה, מכיוון שהחוק הוא הבורר העליון ולא המנהיג.
אפלטון מתייחס למגבלות שימנעו משליטים לבטא את תכונותיהם במשל האונייה. על פי המשל באונייה יש קברניט, שהוא אדם חסון וחזק המכיר את רזי הניווט וההפלגה, אך הוא אינו מושלם - הוא מעט חירש ועיוור. כל המלחים רוצים לתפוס את הגה האוניה, כי הם סבורים שיכולו לבצע את תפקידו טוב יותר. במשל, קברניט האוניה מדומה לפילוסוף, שאפלטון טוען שמנהיגתו הינה המצב האידיאלי. במציאות לעומת זאת, המנהיגים האמיתיים הם אינם בעלי התכונות של פילוסופיים. המנהיגים בפועל נוטים לזלזל בפילוסופים ובתכנותיהם ולכן לא מקדמים אותם לקדמת הבמה. התכונות של הפילוסופים כגון היכולת לראות את האמת והכרת תודה לחברה אינן נתפסות כנעלות, וגורמות לפילוסופים להראות כלא מועילים ואף מיותרים. לכן, תכונות אלה אינן מטופחות ואף זוכות ליחס מזלזל.
אני סבור שכיום, בחברתנו המגבלות שאליהן התייחס אפלטון עודן מתקיימות. על מנת להמחיז את משל האונייה ניתן להשתמש בבחירות בדמוקרטיה המודרנית. הבחירות, אינן נסובות סביב השאלה מי הם האנשים בעלי התכונות המתאימות להנהגה כגון היכולת לראות את האמת או הכרת תודה לחברה אלא ההשתייכות המפלגתית והיכולת לצבור פופולאריות בקרב קהל הבוחרים. בכך, הבחירות דומות לאוניה, בה כלל הצוות עסוק בדרכים בהן ניתן לחטוף את ההגה באונייה בלי לבדוק את התכונות של כל איש צוות. אני סבור שגם כיום לא הפילוסוף שולט אלא האדם אשר הצליח לגבור על כל יתר המלחים, כלומר, הזוכה בבחירות.
במסגרת עבודה זו התייחסתי לתכונות השליט על פי אפלטון ואריסטו, והצגתי את התכונות הראויות לשליט על פי כל אחד מההוגים. בעוד שאפלטון מתייחס לתכונות כלליות כגון הכרת תודה לחברה וגילוי האמת אריסטו מתמקד בתכונות ספציפיות שבראשן התבונה. בהמשך, בחנתי מאפיינים אשר עשויים למנוע מתכונות אלה לבוא לידי ביטוי. בסופה של העבודה הצגתי כיצד אחד מהמאפיינים הללו מקבל ביטוי בחברה המודרנית כיום, על ידי שימוש בדוגמא של הדמוקרטיה המודרנית.

רשימת מקורות
אריסטו, פוליטיקה, (תל אביב: רסלינג, 2009)
אפלטון, "המדינה", כתבי אפלטון ( ירושלים: שוקן, תשט"ו-תשכ"ו).